מה גורם ל”דלקת” ?

לא מדובר בדלקת כתוצאה מזיהום אלא מגירוי מקומי של הגידים כתוצאה מאחזקת היד בתנוחה לא רגילה כפי שעושה, למשל, האם בטיפולה בתינוק שזה עתה נולד. בנוסף, אצל הרבה אנשים קיימים יותר משני גידים בתוך הלשכה ועל כן הצפיפות והחיכוך בין הגידים גדולים יותר מן הרגיל.

תלונות.

כאב בצד היד שפונה לאגודל הינה התלונה העיקרית.הכאב יכול להופיע בהדרגה או באופן פתאומי. הכאב יכול להישאר ממוקם או להקרין לאמה.הוא מחמיר במיוחד בזמן אחיזה חזקה או בתנועות סיבוביות של שורש היד. ניתן להבחין בנפיחות מקומית, לעתים מלווה בציסטה. לפעמים החולה חש “נקישות” ושהאגודל “נתפש”. בגלל הכאב קשה להניע את היד. לעתים נדירות, הנפיחות גורמת ללחץ על העצב התחושתי שעובר מעל המנהרה וגורם לתחושת תרדמה בגב האגודל והאצבע המורה.

אבחנה.

האבחנה נעשית ע”י בדיקת היד. אין צורך בצילומי רנטגן, אולטרסאונד או אמצעי הדמיה אחרים. רגישות ממוקמת למקום הספציפי ומבחן ע”ש פינקלשטיין (החולה מתבקש לקמוץ אגרוף כאשר אצבעותיו סוגרות על האגודל והטיית לכיוון הזרת עם הופעת כאב ניכר) תומכים באבחנה:

טיפול.

המטרה הינה הסרת הכאב והנפיחות. ניתן לטפל בעזרת סד מנוחה לאגודל אך אין זה מעשי שכן הסד יעיל משום שהוא מגביל את העבודה עם האגודל (ומי יכול להרשות לעצמו לא להשתמש באגודל לתקופה ארוכה ?). לא פעם, עם הסרת הסד, הכאב חוזר. טיפול יעיל יותר הוא ע”י הזרקת קורטיזון בתוך הלשכה הראשונה. לעתים ההזרקה עוזרת  באחוז נמוך של מקרים ובטח לא באלה שמספר הגידים בלשכה הוא יותר משניים (ברוב המקרים). בנוסף, אחת מתופעות הלוואי של הזרקת קורטיזון הינה השתטחות העור וכתם מקומי כפי שניתן לראות בתמונה:

במקרים הקשים או אלה שלא הגיבו לטיפול שמרני אני ממליץ ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית וללא אשפוז. בניתוח פותחים את הלשכה הראשונה על מנת שלגידים יהיה יותר מקום ובכך למנוע חיכוך ביניהם.

השימוש לפעולות לא מאמצות של היד מותר מיד לאחר הניתוח ורוב המנותחים חוזרים לעבודה רגילה תוך 3-4 שבועות.