מחלה ע”ש דיפיטרן

מהי מחלת דיפיטרן ?

זהו מצב שבו הרקמה החבורית (palmar fascia) אשר מתחת לעור של כף היד יוצרת חבלים מעובים. “חבלים” אלה יכולים לגרום לאצבע להתכופף מבלי יכולת ליישרה (תמונה 2) עד לכדי מצב שהאצבע אינה תפקודית יותר. המחלה שכיחה יותר אצל אנשים ממוצא צפון אירופאי כגון: אירים, סקוטים, סקנדינביים. הרקמה החבורית הנ”ל מתחילה באזור שורש היד וממשיכה בכיוון האצבעות. מסיבה לא ידועה, הרקמה מתעבה, מתקשה ומתקצרת. רקמה דומה קיימת גם בכפות רגליים ובאבר המין הזכרי ועל כן המחלה יכולה לבוא לידי ביטוי, במקרים נדירים, גם במקומות הנ”ל.

מה גורם למחלה ומי בקבוצת סיכון?

הסיבה למחלה אינה ידועה ואין לה ריפוי ע”י תרופות, פיזיותרפיה, סדים, רפואה אלטרנטיבית, סינית וכו’ וכו’. אין זה מצב סרטני או קדם סרטני. המחלה מתחילה בד”כ לאחר גיל 40 . במקרים חמורים במיוחד, באופן נדיר, ניתן לאבחנה גם אצל נערים מתבגרים. אצל הגברים המחלה שכיחה פי 7 יותר מאשר אצל נשים.קיימת שכיחות גבוהה יותר אצל חולי סכרת ואלה שנוטלים תרופות נגד אפילפסיה (”מחלת הנפילה”).
לא הוכח באופן חד משמעי שפציעות ופגיעות בידיים, גם אלה שחוזרות ונשנות על עצמן כמו במחלות מקצוע, גורמות באופן ישיר למחלה.

תלונות וממצאים

מחלת דיפיטרן מופיעה ומתפתחת באיטיות. הסימן הראשון הוא היווצרות בליטה (”קשרית” - nodule) בעור כף היד בד”כ צמוד לבסיס אצבע 4 או הזרת (ציור 3). הקשרית יכולה להופיע חודשים ואף שנים בטרם ייווצר “החבל” שיגרום לכוויצת האצבע בתוך כף היד. המחלה יכולה לפגוע בשתי הידיים בו זמנית.

הבליטה בד”כ אינה מכאיבה אך לעתים היא רגישה ללחץ או למישוש. בהדרגה הרקמה החבורית שמעל הגיד מתעבה ומתקצרת. האצבע מתחילה להתכופף מבלי יכולת ליישרה. העור מעל “החבל” נדבק אליו ונהיה דק יותר. בד”כ האצבע הרביעית נפגעת ראשונה, אחריה הזרת, אצבע 3 ובהמשך אצבע 2. הבעיה אינה כאב אלא הגבלה בתנועת האצבע. קצב התקדמות המחלה איננו צפוי ויכול להיות איטי מאד או מהיר. אנשים רבים אינם מחפשים טיפול רפואי עד הרגע שבו מופיעה הגבלה תפקודית באצבע. המבחן האופייני נעשה ע”י הנחת כף היד על שולחן: במידה ולא ניתן להניח את כף היד באופן שטוח על השולחן סימן שהמחלה נמצאת בשלבים מתקדמים (ציור 4).

כוויצה במידה בולטת מפריעה בתפקוד היומיומי כמו ברחיצת ידיים,לבישת כפפות, הכנסת היד לכיס ועוד.

הטיפול היחידי שקיים במחלה זו הוא ניתוחי והוא שמור לאנשים בהם קיימת הגבלה תפקודית.  מאחר והופעת קשריות אינה פוגעת בתפקוד היד אין מקום בד”כ לניתוח על מנת להסירה. בשלב בו כף היד אינה ניתנת ליישור בהיותה מונחת על משטח ישר, התערבות ניתוחית יכולה להועיל.

טיפול ניתוחי פתוח

קיימות טכניקות ניתוחיות רבות והן תלויות בחומרת המחלה, ניסיונו של המנתח ומיומנותו. מטרת הניתוח היא לשחרר את הכוויצה ולשפר את תפקוד היד.הניתוח נעשה בהרדמה כללית בד”כ ונמשך כשעה.תוצאות הניתוח טובות בד”כ והאצבעות יכולות לשוב ליישור מלא. אולם, המחלה יכולה לחזור אפילו כעבור מספר שנים,באותו המקום או באצבעות אחרות.לעתים הניתוח אינו מצליח ליישר את האצבע אם הכוויצה נוצרת בפרקי האצבע ולא רק בכף היד. במקרים קשים במיוחד ,לאחר הסרת ה”חבל” והשגת יישור נותר חסר עור ניכר במקום ויש לנקוט בטכניקות של כירורגיה פלסטית על מנת לסגור את הדפקט שנוצר, ע”י השתלת עור, אשר נלקח ממקום אחר בגוף, באזור הדפקט. לעתים, כאשר מדובר בחסר עור מוגבל, ניתן להשאיר את הדפקט פתוח ולטפל בהחלפת תחבושות מדי יום- יומיים. הפצע ייסגר מעצמו.

שיקום לאחר ניתוח בשיטה פתוחה:

בד”כ בתום הניתוח היד חבושה ומונחת על גבס כשהאצבעות ביישור, על מנת לשמור על העמדה שהושגה בניתוח. התפרים מוסרים כעבור 7-10 ימים ואתה מקבל הפניה לריפוי בעסוק להחלפת הגבס בסד. הסד מוסר מספר פעמים ביום בהתאם להנחיית ריפוי בעסוק, על מנת לאפשר תרגול של היד. השימוש בסד יימשך לעתים בלילה למספר חודשים. אנשים רבים תוהים אם ניתן לחזור לפעילות לאחר הניתוח. כמובן שהדבר שונה מאדם לאדם בהתאם לעיסוקו ותפקודו, אך להלן מספר הנחיות: תהיה מסוגל להתלבש ולאכול ביום שלאחר הניתוח.פעולות קלות תהיינה אפשריות כעבור שבוע עד ארבע שבעות. לפעילות ספורטיבית ניתן לחזור כעבור שבוע או מספר שבועות – בהתאם לסוג הפעילות: ברור שמרים משקולות, רוכב על אפניים וכו’ יחוש רגישות מקומית באזור הפצע. לעומתו אדם שנוהג ללכת או לרוץ יוכל לחזור לפעילות מוקדם יותר ובפחות מחושים.

טיפול סגור (NA - Needle Aponeurotomy)

מדובר בשיטה ניתוחית מזערית, ללא חתכים בעור, בה השחרור נעשה בעזרת מחט שמוחדרת במספר מקומות בכף היד. בניגוד לשיטה הפתוחה שדורשת מספר חודשים עד לשיקום המלא של היד,בשיטה הסגורה מאפשרת חזרה לפעילות מלטאה תוך מספר ימים. הניתוח נעשה בהרדמה מקומית ונמשך מספר דקות עד חצי שעה.

האם השיטה הסגורה טובה יותר מניתוח הפתוח?

מאחר ש-NA הינה שיטה פולשנית מזערית,ניתן להשתמש בה בשלבים הראשונים של המחלה

שכיחות ההישנות של העיוות אפשרית בכל שיטה טיפולית אך בשיטה הסגורה היא גבוהה יותר.

אולם, במידה שיש צורך בהתערבות חוזרת, השיטה הסגורה פשוטה יותר ונעשית באותה הטכניקה של הניתוח הראשון,דהיינו: הרדמה מקומית,פעולה קצרה,שחרור הכוויצה ע”י מחט, שיקום מהיר. לעומת זאת, תיקון ההישנות בטכניקה הפתוחה ידרוש טיפול פלסטי מסובך בעור ושיקום ממושך.

כוויצות של פרק בינגלילי מקורב מטופל טוב יותר בשיטה הפתוחה.

ההבדל האמיתי בין שתי השיטות הינו בפרק הזמן שנדרש לשיקום לאחר ניתוח. בשיטה הסגורה ניתן לטפל אפילו בשתי הידיים עם מירווח זמן קצר בין יד אחת לשנייה ולחזור לפעילות מלאה תוך שבוע-שבועיים, לעומת השיטה הפתוחה בה פרק הזמן עד לחזרה לפעילות מלאה עשוי להימשך בין 4-6 חודשים.

אשמח לראותכם במרפאתי - ליצירת קשר וקביעת תור לחץ כאן

ד"ר איגו גולדברג - מומחה לכירורגיה של היד

כל הזכויות שמורות, אין להעתיק, לשמור או לפרסם תוכן מאתר זה

  • Facebook Social Icon