גנגליון

גנגליון הינו ציסטה (שקית מלאה בנוזל), שכיח מאד ונמצא סביב שורש היד, אך ניתן למצאו גם במקומות אחרים. המונח “גנגליון” איננו מתאים שכן בשם זה מכנים הצטברות של סיבי עצב או חלל בתוך עצם. לגנגליון ביד אין קשר לעצבים אלא לפרקים ולמעטפות הגידים. ציסטות גנגליוניות הינן בליטות של הקופסית שעוטפת את הפרק או של הרקמה שעוטפת את הגידים. הציסטה מורכבת ממעטפת חיצונית בנויה מרקמת חיבור ומרקמה פנימית עדינה שמלאה בנוזל בעל צמיגות גבוהה, חסר צבע, ודמוי ג’לטין.

גנגליונים יכולים להיות מכאיבים, במיוחד כאשר הם מופיעים בפעם הראשונה או, לאחר פעילות מאמצת ליד. לעתים הם משנים את גודלם ולעתים נדירות נעלמים מעצמם. ציסטות אלה אינן ממאירות (סרטניות). הגנגליונים שכיחים במיוחד אצל נשים בעשור השני עד לרביעי לחיים אך ניתן למצאם גם אצל ילדים. הם יכולים להופיע בפתאומיות או בהדרגה, לאחר תחושת אי נוחות וכאבים בשורש היד שנמשכים מזה חודשים רבים. רוב הציסטות ממוקמות בגב שורש היד (60-70%)

חלקן (18-20%) ממוקמות בצד הכפי של שורש היד.
גנגליון במיקום זה נמצא בצמוד לעורק של היד ואף עוטף אותו

המקום השלישי בשכיחותו (10-12%) הינו על גבי הגידים המכופפים של האצבעות באזור הקרוי טבעת A1:

לעתים הגנגליון מופיע בצד הגבי של הפרק הבינגלילי הרחיקני באצבע. זהו גנגליון אופייני לגילאי העשור החמישי או השישי לחיים והינו תגובה לשינויים ניוונים של הסחוס של הפרק. גנגליון זה נשען על מיטת הציפורן וגורם לעיוות בצמיחתה.

מה גורם להופעת הגנגליון ?
הסיבות והמנגנון להיווצרות הגנגליון אינם ידועים. לגנגליון קיים בד”כ גבעול שבאמצעותו הוא מתחבר לחלל הפרק או למעטפת הגיד.

לגבעול זה יש כנראה שסתום חד כיווני אשר מאפשר כניסת הנוזל מן הפרק אך לא את שובו בחזרה. זו גם הסיבה ששאיבת הנוזל מתוך הציסטה אינה יעילה ברוב המקרים שכן הנוזל חוזר וממלא אותה תוך ימים מועטים עד מספר שבועות.

כיצד מטפלים בגנגליון ?
הגנגליון עשוי להיעלם באופן ספונטאני ב - 28-58% של המקרים.ההצלחה בטיפול שמרני היא בסביבות 50% .
הטיפול ההיסטורי של פיצוץ הגנגליון ע”י חבטה עליו עם ספר כבד, ובכך לגרום לקרע הציסטה ופיזור הנוזל ברקמות מסביב, איננו מקובל יותר בימינו. מן הסיבות שהוזכרו לעיל גם שאיבת הנוזל מתוך הציסטה אינה יעילה. שאיבת הציסטה והזרקת קורטיזון יעילה ב- 35-50% מהמקרים.היא יעילה יותר בעיקר בציסטות שמעל הגידים המכופפים.
קיימות שתי אינדיקציות לכריתת הגנגליון ע”י ניתוח: א. כאב שלא נסוג ושמפריע בתפקוד היומיומי ב. הפרעות אסטטיות בגלל גודלו של הגנגליון. קיימת סבירות של כ- 15% שהגנגליון יחזור אחרי ניתוח. הסיבה נעוצה בדרך כלל בכריתה בלתי שלמה של הציסטה או קופסית של הפרק. הדבר קורה כאשר הניתוח נעשה בהרדמה מקומית. כעבור מספר דקות, חוסם העורקים שעל הזרוע (שמטרתו למנוע דימום בזמן ניתוח). גורם לכאבים ניכרים.

ההרדמה המקומית אינה מצליחה לנטרל את הכאבים של החוסם. אי הנוחות שנגרמת לחולה מהווה גורם מזרז ומאיץ למנתח לסיים את הניתוח בהקדם, מבלי שיטרח לחפש ולכרות את מקור הגבעול ואת קופסית הפרק. זו הסיבה שאני מבצע את ניתוחי הגנגליון (פרט לאלה שעל גבי הגידים המכופפים של האצבע) בהרדמה כללית או אזורית.

 

קיימות שתי שיטות ניתוחיות:

בשיטה הפתוחה , בה מבצעים חתך בעור דרכו נכרת הגנגליון.לאחר הניתוח ועד הוצאת התפרים,כעבור שבוע עד עשרה ימים, מומלץ להחזיק את היד מעל גובה הלב ולקמוץ ולפשוט את האצבעות - זאת על מנת למנוע בצקת של היד שהינה שכיחה למדי לאחר הניתוח של כריתת גנגליון. לאחר הניתוח, חלק מן המנותחים מרגיש אי נוחות,רגישות מקומית ונפיחות זמן ממושך יותר ממנותחים אחרים. המטרה הינה לקבל צלקת ניתוחית עדינה וטווח תנועה מלא של שורש היד, אך לא מעטים המקרים בהם קיים קושי בהחזרת טווח התנועה במשך חודשים רבים.

בשיטה הסגורה (ארטרוסקופית) : הנעשית אף היא בהרדמה כללית, הגנגליון מורחק ללא חתך  בעור אלא ע”י מכשירים סיבים אופטיים שמוחדרים לתוך הפרק דרך נקב זעיר ותוך ראיית שדה הניתוח באמצעות מצלמה זעירה שמעבירה את התמונה למסך טלויזיה . יתרונותיה של שיטה זו רבים: השיקום לאחר ניתוח, דהיינו, טווחי התנועה והכוח של היד מהירים יותר מאשר בשיטה הפתוחה. הצלקת והרגישות סביב הפצע קטנים יותר ומטרידים פחות. שיעורי החזרה מחדש של הגנגליון נמוכים יותר. תוך כדי הפעולה ניתן לסרוק את הפרק על כל מרכיביו. שאל על אפשרות זו בבואך לביקור במרפאתי.

אשמח לראותכם במרפאתי - ליצירת קשר וקביעת תור לחץ כאן

ד"ר איגו גולדברג - מומחה לכירורגיה של היד

כל הזכויות שמורות, אין להעתיק, לשמור או לפרסם תוכן מאתר זה

  • Facebook Social Icon